כתיבה ביומן — למה כולן מתחילות ולמה כולן מפסיקות
כמעט כל אחת ניסתה בשלב כלשהו.
קנית מחברת יפה. אולי עם כריכה מעוצבת. ישבת, פתחת.
ואז — לא ידעת מה לכתוב.
או כתבת כמה ימים ואז פסחת יום. ועוד יום. ועוד יום.
עד שהמחברת נגנזה.
זה לא כישלון. זה תבנית שיש לה סיבות — ויש לה פיתרונות.
למה בכלל לכתוב ביומן
כתיבה ביומן עובדת כי היא מאלצת אותנו להפוך רגשות מעורפלים למילים ספציפיות.
כשמרגישים "נורא" — קשה לדעת מה לעשות עם זה.
כשכותבים: "אני מרגישה עייפה ובודדה כי לא שמעתי הערכה כבר שבועיים" — פתאום יש משהו קונקרטי שאפשר לעבוד איתו.
מחקרים מראים שכתיבה אקספרסיבית לאורך ימים מורידה סמנים של דלקת בגוף, משפרת שינה, ומגבירה תחושת שליטה.
למה מפסיקות
הסיבה הנפוצה ביותר: ציפייה לכתוב "כמו שצריך".
לכתוב כמו ספר. לכתוב בצורה שאחרות ימצאו מרשימה.
ברגע שהכתיבה הופכת לביצועית — היא מאבדת את הכוח שלה.
סיבה שנייה: ציפייה לכתוב כל יום.
כשמפסיחים יום — מרגישים "שברתי את הרצף". ואחרי יום שבור — קשה להתחיל שוב.
סיבה שלישית: לא יודעות מה לכתוב.
איך כותבים כשלא יודעות מה לכתוב
מתחילות עם משפט אחד: "כרגע אני מרגישה..."
וממשיכות.
לא עורכות. לא מוחקות. לא מחפשות מילים יפות.
כותבות כמו שמדברות לעצמך בפנים — כולל אי-הסדר, כולל הסתירות.
אם אין מה לכתוב — כותבות: "אין לי מה לכתוב". וממשיכות לכתוב את זה עד שמשהו אחר מופיע.
כמה לכתוב
5 דקות מספיקות.
לא 3 עמודים. לא שעה של חשיפה עצמית.
5 דקות של כתיבה חופשית, בלי לחץ, בלי מטרה ברורה — כבר משנים.
כשהיומן הוא מה שמחכה לך בסוף היום
נשים שמצאו את הקצב שלהן עם יומן מתארות אותו כ"הדבר היחיד שהוא שלי".
לא לאחרים. לא לפרויקט. לא לתפקיד.
סתם — שלי.
ואת השקט הזה — שהמחברת מחזיקה — קשה למצוא בהרבה מקומות אחרים.
בריטריט שלנו יש סדנת כתיבה יוצרת — ברוח הים ובלי ציפיות. צרי קשר לשמוע עוד.
דברי איתנו בוואטסאפ ←