האשמה שמגיעה כשלוקחים זמן לעצמך — ואיך להתמודד איתה
את מזמינה לעצמך שעה של שקט.
ואז מגיעה המחשבה: "אני לא צריכה את זה עכשיו. יש הרבה יותר חשוב לעשות."
זה לא מקריות.
זו אשמה — ואחת הרגשות הנפוצים ביותר שנשים מדווחות עליהם כשמדובר בזמן אישי.
מאיפה מגיעה האשמה הזו
נשים גדלות עם מסר תרבותי עמוק שאומר: טוב לדאוג. רע להיות אנוכית.
הבעיה היא שהמסג'ים האלה לא מבדילים בין דאגה לאחרים לבין ויתור על עצמך.
תוצאה: כל פעם שאת עושה משהו לעצמך, מופעל אות האזהרה הפנימי — "את מזניחה מישהו".
גם כשאין שום סיבה אמיתית לחשוב כך.
גם כשהילדים ישנים, הבית מסודר, ואין שום אחד שצריך אותך כרגע.
האשמה משקרת לך
אשמה, מבחינה אבולוציונית, תוכננה לאותת לנו שפגענו במישהו.
אבל כשאת לוקחת שעה לקרוא ספר — לא פגעת באף אחד.
כשאת רושמת את עצמך לריטריט של חמישה ימים — לא עזבת את הילדים.
האשמה הזו היא לא מידע מדויק על המציאות.
היא הרגל. דפוס שנלמד לאורך שנים.
ודפוסים אפשר לשנות.
מה קורה כשלא לוקחים זמן לעצמך
הדבר האירוני הוא שכשנשים לא לוקחות זמן לעצמן — הן נותנות פחות לכולם.
אישה עייפה, מרירה, שחוקה — לא נותנת מהמקום הטוב ביותר שלה.
אישה שטיפלה בעצמה, נחה, התחדשה — מגיעה למשפחה ולעבודה עם יכולת גדולה יותר לתת.
כלומר: לקחת זמן לעצמך זה לא אנוכי.
זה ההפך מאנוכי.
איך להתמודד עם האשמה בפועל
הצעד הראשון הוא לזהות את האשמה כשהיא מופיעה — ולא להילחם בה.
פשוט להגיד לעצמך: "אני מרגישה אשמה. זה מוכר. זה לא אומר שאני עושה משהו רע."
הצעד השני הוא לשאול: "מי ממש נפגע כרגע ממה שאני עושה?"
לרוב — התשובה היא אף אחד.
הצעד השלישי הוא לתרגל.
לקחת זמן לעצמך שוב ושוב, ולשים לב שהעולם לא קורס.
שהילדים בסדר. שהבית עמד. שהיחסים לא נפגעו.
עם הזמן, האשמה מתחילה לרדת.
רשות ניתנת
אם מישהו צריך לתת לך רשות — הנה היא:
מותר לך לנוח.
מותר לך לרצות משהו לעצמך.
מותר לך לקחת חמישה ימים ולהיות רק את.
לא כפרס על מה שעשית. לא כי הרווחת את זה.
כי זה חלק ממה שאת צריכה כדי לחיות חיים מלאים.
הריטריט שלנו הוא מקום שבו נשים מרשות לעצמן לנוח — בלי אשמה. צרי קשר לשמוע עוד.
דברי איתנו בוואטסאפ ←